פסק-דין בתיק ת"ק 21909-03-12

לפניי תביעה קטנה שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 27.12.10 בשעה 16:00 או בסמוך לכך בצומת הרחובות פרימן ושמוטקין בראשל"צ.

כעולה מכתב התביעה, התובע, רכוב על אופנוע מסוג KLI500 מ.ר. 38-575-56 רכב על האופנוע בנתיב המיועד לפניה ימינה. כאשר לטענתו, בכיוון הנסיעה שלושה נתיבים, כאשר הנתיב הימני מיועד לפניה ימינה בלבד ואילו שני הנתיבים האחרים מאפשרים נסיעה ישר ושמאלה בלבד.

לטענת התובע בכתב התביעה, הוא נסע כחוק כאשר הנתבעת, אשר נהגה ברכב מסוג מזדה MPV שמספרו 99-868-09 היה במסלול האמצעי וסטה ימינה ללא כל התרעה ומשכך חסם את נתיב הנסיעה של התובע.

לטענת התובע, עקב הסטייה, ארעה התאונה והאופנוע ניזוק. לטענתו, ניסה להגיע להסדר עם הנתבעת, אשר ביקשה תחילה לסגור את העניין ללא הפעלת הביטוח ולאחר שהתקבלה חוות הדעת השמאית, ביקשה להפעיל את הביטוח. בדיעבד התברר כי לא היה לנתבעת ביטוח תקף לאותו היום.

נקבע דיון ליום 17.7.12, הנתבעת לא התייצבה לדיון וניתן פסק דין בהעדר, בעקבות פסק דין זה הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק דין והתובע הביע הסכמתו.

ביום 20.11.12 ניתנה החלטתי ולפיה: "ייקבע לדיון ליום 10.12.12 שעה 08:30. על הנתבעת להגיש כתב הגנה עד ליום 1.12.12".

לדיון שהתקיים ביום 10.12.12 התייצבו הצדדים, לטענת הנתבעת לא הגישה כתב הגנה בתיק, מאחר שסברה כי יש ליתן קודם החלטה בבקשתה לביטול פסק דין. התקיים דיון והצדדים נחקרו.

התובע חזר על האמור בכתב התביעה, והוסיף כי: "לדעתי בכל תאונה שני הצדדים אשמים אך הגורם העיקרי הייתה הנתבעת. אני לא יודע איפה הייתה הרשלנות שלי, אני לא נסעתי מהר, אולי אם הייתי עירני יותר הייתי יכול להמנע במפגש ביני לבין הרכב. רק כשהיא נכנסה לי לנתיב הבחנתי בסטיה שלה".

בחקירתה טענה הנתבעת כי ביום האירוע, נהגה ברחוב פריימן לכיוון הרמזור, היא הייתה בנתיב הימני ולפני הפנייה שמעה קול חבטה, עצרה וראתה את האופנוע. לטענתה כל העת הייתה בנתיב הימני, היא איננה זוכרת אם הפעילה את אורות האיתות. הנתבעת ציינה כי לא ראתה את התובע בזמן התאונה, ועוד אישרה כי שניהם אשמים: "אני לא יודעת להגיד היכן האשמה שלי, אני נסעתי והוא קיבל מכה מהאוטו הוא טוען, אני לא יודעת מה היה, יכול להיות שגם טעות שלו, אין לי מושג. אני לא חושבת שעשיתי משהו, נסעתי ושמעתי בום וזה הכל".

בעלה של הנתבעת העיד אף הוא וציין כי ביקש לסגור את האירוע ללא הפעלת הביטוח ועל כן הציע לתובע סכום של 2,000 ש"ח.

הצדדים אישרו בהגינותם כי שניהם נהגו בחוסר זהירות והיה עליהם לשים לב יותר לנעשה במהלך הדרך. כמו כן, הנתבעת אישרה כי רצתה לסגור את התיק ללא הפעלת הביטוח ואף הציעה סכום של 2,000 ש"ח.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, העדויות והראיות, אני קובע כי האחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים באופן שווה. 

אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,332 ש"ח המהווים 50% מסכום הנזק הישיר על פי חוות הדעת השמאי שעמדה על סך 5,654 ש"ח, 50% משכ"ט השמאי שעמד על סך 500 ש"ח, 50% בגין אובדן 2 ימי עבודה בסך 300 ש"ח בעבור כל יום ובסה"כ 600 ש"ח.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 600 ש"ח.

ובסה"כ על הנתבעת לשלם לתובע הסך של 3,332 ש"ח +הוצאות משפט 600 ש"ח

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 20 יום ממועד קבלת פסק דיני זה, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 13.3.12 ועד לתשלום בפועל.

הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום,  ג' טבת תשע"ג, 16 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: